הכירו את בני אביודאיה – מאות אנשים השואפים להיות יהודיים במזרח אפריקה, שיצרו קהילה מדהימה.

מצאתי את הסיפור המדהים הזה באתר "aish" – אתר מעניין מאוד מכל הבחינות. אפשר למצוא שם חומר על נושאים שונים הקשורים ליהדות, היסטוריה, חיי יום יום, אבל כאן תכירו אנשים שלא שמעתם אפילו ברמז על קיומם. שום הגיון פשוט לא יוכל לתת לנו הסבר מאין זה בא ואיך זה קורה.

מעתיק את הסיפור מהאתר עם הקישור:

 

הכירו את בני אביודאיה – מאות אנשים השואפים להיות יהודיים במזרח אפריקה, שיצרו קהילה מדהימה.

 

בדרך כלל אוגנדה מוכרת לנו בתור מיקומה המיועד של מדינת ישראל על פי הרצל לפני כמאה שנים, ובשל מבצע אנטבה המפורסם בשנת 1976.

היום אוגנדה היא מיקומה המפתיע של קהילה שומרת מצוות המונה כמה מאות אנשים, שעדיין לא התגיירו, אך נאחזים   בדבקות באמונתם מזה כ-100 שנים. בשונה מקבוצות אחרות שטוענות שהן מצאצאי עשרת השבטים האבודים, תושבי אוגנדה אלה בחרו ביהדות בפשטות ובלב שלם. למרות שהם מבודדים ונרדפים, שומרים בני האַבַּיוּדַאיָה – המילה הלוגנדית עבור "אנשי יהודה" – על מצוות היהדות במלואן, וכמהים להפוך להיות חלק מעם ישראל.

לראשונה שמעתי על הקהילה הזאת לפני מספר שנים ממייל שנשלח אליי. התופעה הקסימה אותי, והתחלתי להתכתב במייל עם המנהיג שלהם, אנוש קֶכּי מאינה. הוא שיתף אותי בהיסטוריה ובמנהגים שלהם ואף שלח לי תמונות.

קהילת אביודאיה נוסדה בשנת 1917 על ידי סמיי קאקונגולו, לוחם ומושל מכובד של אחת הפרובינציות המזרחיות של אוגנדה. אחרי לימוד מעמיק בתורה, הוא פיתח צורת חיים שכללה תערובת של יהדות ונצרות. מאוחר יותר הוא סילק מדרכו את הרכיבים הנוצריים, אחרי שהוא למד את פסוקים א-ח בישעיהו נ"ו, שמבטיחים ברכה מיוחדת לגרים ששומרים את המצוות בנאמנות.

בשנת 1919, קאקונגולו הקים כת בשם קיבינה קיָה בַּאיוּדאיה אַבּסֶסיגה קַטוֹנְדה ("קהילת היהודים הבוטחים באלוקים"). בנאמנות רבה לאמונתם החדשה, מלו את עצמם קאקונגולו וחסידיו – דבר זר במיוחד לתרבותם. קאקונגולו חיבר גם ספר הלכות בן 90 עמודים המבוסס על התורה – כולל שמירת שבת והלכות טהרת המשפחה שהקהילה הייתה צריכה לשמור. זמן קצר אחר כך, בשנת 1920, הגיע אליהם יהודי אירופי בשם יוסף, ובששת חודשי שהותו שם לימד אותם על חגי ישראל וכשרות.

בהשראת הוראותיו של יוסף, הבין סֶמי קאקונגולו את הצורך בהקמת בית ספר תורני, כדי לחזק ולהעביר את המסורת היהודית. לרוע המזל, בשנת 1928, כשהחלו חלומותיו לקרום עור וגידים חלה קאקונגולו ונפטר. למרות שרבות מתוכניותיו מתו יחד עמו, הוא כבר הניח את היסודות לקהילה בהכשרת מנהיגים עתידיים.                         

אחד מחסידיו הנאמנים של קאקונגולו, רֶבּ סמסון, תפש את מקומו וקבע חוק שהבטיח את המשכיות קיומה של הקהילה הקטנה והאמיצה לדורות הבאים. החל בבנותיו, רב סמסון קבע שבני שבט אביודאיה יתחתנו אך ורק עם בני זוג מתוך השבט. אלמלא חרם זה על נישואי תערובת, קהילת אביודאיה ודאי לא הייתה ממשיכה להתקיים היום. מעבר לכך, רב סמסון הכשיר מורים לנהל בתי כנסת נוספים באוגנדה, מפתח נוסף לשמירה על המשכיות.

אידי אמין החרים את מנהגי הדת של אביודאיה: כל בתי הכנסת נסגרו וספרי היהדות נאסרו על פי חוק

בשנות השישים, רב סמסון יצר קשר עם שגרירות ישראל בקמפלה, בירת אוגנדה. הוא קיווה שחלק מבני אביודאיה   יקבלו אשרות עלייה לישראל, כדי ללמוד תורה, להתגייר ולעבור הכשרה לרבנות. בכל אופן, בטרם הצליחו תוכניותיו לצאת אל הפועל, השתלט הדיקטאטור אידי אמין על אוגנדה בהפיכה צבאית. שלטון אלים זה נמשך בין השנים 1971-1979 והיה בעל מדיניות קשה במיוחד. אידי אמין החרים את מנהגי הדת של אביודאיה: כל בתי הכנסת נסגרו וספרי היהדות נאסרו על פי חוק. כוונתו הייתה להקשות כל כך על חייהם של בני הקהילה, עד שהם יקבלו על עצמם את האיסלם או הנצרות.

התוצאה העצובה, ש-95% מבני האביודאיה אכן התאסלמו או התנצרו, שמה קץ לתקוותיו של רב סמסון וכמעט חיסלה את הקהילה. אלה ששמרו על נאמנותם הסתתרו בין שיחים, בתוך מערות ובמטעי הבננות שלהם, ועסקו ב"תפילות לא חוקיות" בשעות לילה מאוחרות.                                                                                                  

משיא של 3,000 חברים, רק 150 דבקו באמונתם. בשלב זה, אמצה לעצמה הקבוצה את השם 'קהל קדוש שארית ישראל'.

כפר הנוער

לבסוף, לאחר שמונה שנות אימה בהן נרצחו באכזריות 300,000 מתושבי אוגנדה, נפל אידי אמין ובמקומו עלה לשלטון מוּסֶווֶנִי. הנשיא החדש הצהיר מייד על חופש דת באוגנדה, שעורר את צעירי אביודאיה להקים מחדש את קהילתם.

כפר נוער חקלאי, המחקה קיבוץ, הוקם בגבעת נאבּוּגוֹיֶה, וההורים שלחו לשם את ילדיהם. במשך היום למדו הילדים לימודי חול בבית ספר כללי שנמצא במרחק ששה קילומטרים משם. ובלילות הם למדו יהדות ועברית לאור הירח. כפר הנוער שגשג; הם בנו את בית הכנסת 'משה' וייסדו חווה חקלאית לקיום עצמי.            

למרות האופטימיות, הכפר היווה יעד להתקפות אנטישמיות. בחג הסוכות בשנת 1989, ארבו 11 חמושים לנערים של אביודאיה שהלכו לישון בסוכה. החמושים חקרו והחרידו את הצעירים, הרביצו להם והאשימו אותם בהסתרת אסיר בורח. לאחר מספר שעות אימה בשבי, הנערים שוחררו.

גם אספקת המזון העצמית אוימה על ידי פקידים מקומיים שגנבו לעתים קרובות את הירקות והפירות, כשהם מכוונים את זמן פשיטותיהם לשעות של תפילות השבת. כתוצאה מכך, הכפר נאלץ לרכוש מזון ממקורות אחרים, מה שהעלה בסופו של דבר את עלות קיומו של הכפר עד לסגירתו מחוסר משאבים. בשנת 1991 נטשו רוב ילדי אביודאיה את גבעת נאבוגויה, ואת תקוותם לכפר נוער.

מסורת התורה

היום, הקהילה הגדולה של אביודאיה מונה 150 איש ושוכנת בכפר פוטי במחוז פאליסה. כמה מאות בני קהילה אחרים פזורים בארבעה מקומות נוספים. הם עוסקים בחקלאות לפרנסתם וכן ביצירת לבנים ואספקת מוצרי יודאיקה בסיסיים כמו כיפות וכיסויים לחלות. בתיהם קטנים, בקתות מכוסות בגגות עשבים. ובכל זאת, דבר אחד מבדיל בין הבתים האפריקנים הרגילים לבקתותיהם – מזוזות הקבועות בפתחיהם, אשר נתרמו על ידי אדם בשם סימון דן הולנדר שביקר שם פעם.    

האביודאיה מתפללים שלוש פעמים ביום, והגברים מתעטפים בטלית ומניחים תפילין מדי בוקר. הילדים לומדים לומר מודה אני ושמע ישראל. נשים נשואות טובלות במקווה. הם מדליקים נרות שבת, מקדשים על היין ונמנעים מכל פעולה אסורה בשבת כמו נסיעה והבערת אש.

האביודאיה שומרים על כשרות המזון, והם לא אכלו בשר עד ששני שוחטים מישראל שביקרו אצלם לימדו אותם הלכות שחיטה. בני הקהילה חולצים את נעליהם לפני כניסתם לבית הכנסת, מנהג שנשמר בעבר גם על ידי יהודים. גם אירועי מחזור החיים מתאימים למסורת היהודית: בנים זכרים נימולים, ו'חברה קדישא' אחראית על טקסי הקבורה.

בני אביודאיה זוכים לשבחים על המוזיקה האותנטית שלהם, שמשלבת מקצבים אפריקניים אופייניים עם קטעי תהילים ותפילות בעברית. האלבום המוסיקלי בעל האופי הדתי שלהם, היה מועמד לפרס גראמי בשנת 2005.

האלבום המוסיקלי בעל האופי הדתי שלהם היה מועמד לפרס גראמי בשנת 2005

Jewish people of Uganda

קהילת המאמינים הקטנה הזאת, כמו קהילות רבות באפריקה, חיה בעוני משווע שאינו נתפס בעיני העולם המערבי. הם יודעים שחינוך הוא המפתח לעתיד, והם פונים לעולם בבקשה לספרי לימוד ותקליטורים חינוכיים, כמו גם לספרי לימוד באנגלית בכל התחומים.

למרות שהם עדיין לא יהודיים, חלומם הגדול ביותר של האביודאיה הוא לעבור גיור על פי ההלכה, ולהפוך ל"בני השבט" באמת. ביקורם של נציגים מבני השבט בדרום אפריקה, עורר את אחד הרבנים שם לכתוב:   

"התרשמתי מאוד מסיפורם ויותר מכך מכנותם. הם בהחלט אינם צאצאים של יהודים ואינם טוענים להיות כאלה. סידרתי להם פגישה עם בית הדין, אולם זאת הייתה רק פגישה מוקדמת ולא נפתח בה כל הליך רשמי לגיור. אני מקווה שהם ימצאו אוזן הלכתית אוהדת, מכיוון שלא פגשתי עוד אנשים עם כזאת נאמנות ליהדות."               

מנהיגם הרוחני, אנוש קֶכּי מאינה, סיפר לי על תפילתו הנלהבת: "אנחנו כמהים ללכת לארץ ישראל – ביתו של העם היהודי. אלוקים יפדה אותנו מהרה ויאסוף את כל נידחינו מארבע כנפות תבל."

למידע נוסף, ניתן ליצור קשר:

Enosh Keki Mainah, c/o Kahal Kadosh She’erit Yisrael
POB 53, Mbale, Uganda
Email: ribbi.enoshkm@gmail.com

http://www.aish.co.il/ci/s/179806971.html



ארון הברית טמון במצדה... (עיתונים ישנים 2)

סיפור מ"מעריב" – 22.05.81

נשאר לי גם סיפור מעיתון "מעריב" הישן (יותר משלושים שנה). כנראה המשך לסיפור לא היה וארון הברית ממשיך לחכות עד שימצאו אותו. אבל הסיפור עצמו מעניין.

 

 

עיתונים ישנים ("מעריב" חודש 12.1980 )

זו הייתה תקופה מעניינת: ישראל עם מחצית סיני הייתה עוד מעצמה אזורית, אבל הפור כבר נפל ואחרי הסכם השלום שנחתם כשנה קודם החלו הנסיגות. הגיבורים הראשיים קיבלו את הדין של בורא עולם ומזמן לא נמצאים בינינו, אבל אנו עד עכשיו "אוכלים" את תוצאות ה"שלום" ונמצאים באמצע שרשרת נסיגות שסופן עוד לא נראה לעין. אסור גם לשכוח את התוצאה הישירה של השלום עם מצרים - מלחמת שלום הגליל – מלחמת לבנון הראשונה.

שמרתי (לא זוכר למה) מספר דפים משני עיתוני "מעריב" -  19.12.80 ו-26.12.80. לא היה פשוט לסרוק אותם ואיכות הסריקה לא מיטבית אבל אווירת הימים ההם בכל זאת מורגשת ונראה לי שיהיה מעניין לזכור את האירועים – אולי נלמד מהם משהו.

יעקב חסדאי

יעקב חסדאי – קצין צנחנים, היסטוריון, משפטן, איש חזון ורוח היה פעיל מאוד בשנות השבעים והשמונים. שני מאמריו בהם נפתח את הצגת העיתונים אני מפרסם ביחד כי הם נותנים אפשרות להבין את גישתו לאירועי התקופה ומשנתו הרעיונית.  

עוד משהו על יעקב חסדאי – לפי הקישורים: http://www.zeevgalili.com/2006/03/220

http://mhar.co.il/hisdai6/

מעריב 19.12.80

מעריב 26.12.80

מעריב 19.12.80

מאמרו של פרופ' רוברט ו.  טאקר

"שדות התעופה בסיני - חיוניים כבסיסים לשמירת  האינטרסים האמריקניים"

מעריב  26.12.80

מאמרו של זאב סגל "בית משפט העליון: ביקורת ומאזן.     

כתבה מדמשק:

רוברט פרידמן "אסד הוא יהודי - אמרו לי פלשתינים בסוריה
שלא ידעו כי אני יהודי" 

 

 

 

 



כתבה מביירות :

ג'יימס מקמנוס

"100 ישראלים מסייעים לפאלאנגות הנוצריות"

 

 

 

 

כל ההיסטוריה של עם ישראל – איך משה ידע?

בשבועות האלה, בסוף חודש אלול, קוראים בבתי הכנסת פרשות השבוע

 

"כי תבוא" ו – "ניצבים" – ושם כתובה כל ההיסטוריה

 

של עם ישראל לאלפי שנים!

ניסיתי לעלות את הכתיב המדויק של התורה, אבל התכנה, כנראה לא מסתדרת איתו – אני אנסה לכתוב בלי ניקוד – וסליחה על אי דיוק שיכול להיווצר.

פרק כט

(יג) ולא איתכם לבדכם–אנוכי, כורת את-הברית הזאת , ואת-האלה, הזאת. (יד) כי את-אשר ישנו פה עמנו עומד היום, לפני, יהוה אלוהינו; ואת אשר איננו פה, עמנו היום.

פרק כח

(א) והיה אם-שמוע תשמע בקול יהוה אלוהיך לשמור לעשות את כל מצותיו אשר אנוכי מצוך היום ונתנך יהוה אלוהיך עליון על כל גויי הארץ: ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול יהוה אלוהיך: ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה: ……

פרק כח

(טו) והיה אם-לא תשמע בקול יהוה אלוהיך, לשמור לעשות את-כל-מצוותיו וחוקותיו, אשר אנוכי מצווך היום–ובאו עליך כל-הקללות האלה, והישגוך. (טז) ארור אתה, בעיר; וארור אתה, בשדה ……….. –עד השמידך.

פרק לא

(טז) ויאמר יהוה אל-משה, הנך שוכב עם-אבותך; וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי אתו.

(יז) וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאוכל, ומצאהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלא על כי-אין אלוהי בקרבי, מצאוני הרעות האלה.

פרק כח

(סד) והפיצך יהוה בכל-העמים, מקצה הארץ ועד-קצה הארץ; ועבדת שם אלוהים אחרים, אשר לא-ידעת אתה ואבותיך–עץ ואבן.

(סה) ובגויים ההם לא תרגיע, ולא-יהיה מנוח לכף-רגלך; ונתן יהוה לך שם לב רגז, וכליון עיניים ודאבון נפשׁ. (סו) והיו חייך, תלואים לך מנגד; ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך. (סז) בבוקר תאמר מי-יתן ערב, ובערב תאמר מי-יתן בוקר–מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עינך אשר תראה.

פרק כט

(כא) ואמר הדור האחרון, בניכם אשר יקומו מאחריכם, והנכרי, אשר יבוא מארץ רחוקה; וראו את-מכות הארץ ההיא, ואת-תחלואיה, אשר-חילה יהוה בה. (כב) גפרית ומלח, שרפה כל-ארצה–לא תזרע ולא תצמיח ולא-יעלה בה כל-עשב: כמהפכת סדום ועמורה, אדמה וצביים, אשר הפך יהוה, באפו ובחמתו. (כג) ואמרו כל-הגויים, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת; מה חרי האף הגדול הזה. (כד) ואמרו–על אשר עזבו, את-ברית יהוה אלוהי אבותם: אשר כרת עמם, בהוציאו אותם מארץ מצריים….

פרק לא

(כט) כי ידעתי, אחרי מותי כי-השחת תשחתון, וסרתם מן-הדרך, אשר ציוויתי אתכם;

וקראת אתכם הרעה, באחרית הימים…

(יח) ואנוכי, הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל הרעה, אשר עשה: כי פנה אל-אלוהים אחרים…

פרק ל

(א) והיה כי-יבאו עליך כל- הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי, לפניך; וההשבות, אל-לבבך, בכל-הגויים, אשר הדיחך יהוה אלוהיך שמה. (ב) ושבת עד-יהוה אלוהיך, ושמעת בקולו, ככול אשר-אנוכי מצוך, היום: אתה ובניך, בכל-לבבך ובכל-נפשך. (ג) ושב יהוה אלוהיך את-שבותך, ורחמך; ושב, קבצך מכל-העמים, אשר הפיצך יהוה אלוהיך, שמה.

(ד) אם-יהיה נדחך, בקצה השמיים–משם, יקבצך יהוה אלוהיך, ומשם יקחך. (ה) והביאך יהוה אלוהיך, אל הארץ אשר-ירשו אבותיך–ויורשתה; והיטבך והרבך, מאבותיך. (ו) ומל יהוה אלוהיך את-לבבך, ואת-לבב זרעך: לאהבה את-יהוה אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך–למען חייך……

עם ישראל קיבל את התורה לפני 3500 שנה, בערך.

איך ידע לתאר בצורה מדויקת כזו את הכל שיתרחש בעתיד קרוב ורחוק עד ל –"אחרית הימים"?

ציורו של יוסי רוזנשטיין

המצב המשפטי בהעברת קרקעות.

יום יום אנו שומעים את הביטויים: "שלטון החוק" "מדינת החוק", הרוב המוחלט של תושבי המדינה ועבדכם הנאמן ביניהם חושבים שהחוק נחקק תמיד בבית המחוקקים (הכנסת) ומערכת אכיפת החוק מיישמת אותם למעשה. לכן  תתארו לעצמכם עד כמה הופתעתי כשקראתי בעלון "מורשת עדי" קובץ "נתונים משפטיים" על "הספר הלבן" הבריטי ועל ההחלטות החוקתיות במדינת ישראל "היהודית" ו"העצמאית" שמשתמע מהם שלכנסת לכל אורך ההיסטוריה הקצרה של המדינה לא הייתה שום השפעה על המצב החוקתי בנושא  קניית  הקרקעות ע"י היהודים, כל התקנות ו"חוקים" שקשורים בהעברת הבעלות על קרקעות נקבעו ע"י הממשלה, שר הביטחון, אלוף הפיקוד או איזה פקידונת משפטית במנהל האזרחי בדרגת סגן או סרן. הכל התחיל ממנחם בגין: זוכרים את סיסמתו "רק הליכוד יכול!". הוא קיבל את  אהרון ברק  בתור יועץ המשפטי לממשלה והיה לכל אורך הדרך בובה שמבצעת את כל מה שאומר לה היועץ בלי שום ערעור. מאוחר יותר הוא מינה אותו לתפקיד שופט בית משפט העליון. ממשלת ביבי גם לא שונה בעצם –  היא תמיד "שומרת על שלטון החוק" (ז. א. אנשי "החוק" הם השולטים).

הנה הקובץ "נתונים משפטיים בהעברת בעלות הקרקעות" וגם "תוספת" מעניינת – קישור הנותן אפשרות להשוות מושג "שלטון החוק" אצלנו ואצל הערבים:

תקנות העברת קרקעות, 1940

 (באנגלית: Land Transfer Regulations) היו תקנות של שלטונות המנדט הבריטי שהגבילו מאוד מכירת קרקע ליהודים בארץ ישראל.

הספר הלבן שפורסם בשנת 1939 קבע כי יש להגביל מכירת קרקע ליהודים בארץ ישראל. בעקבות פרסום "הספר הלבן" פורסמו בפברואר 1940 "תקנות העברת קרקעות בארץ ישראל" שחילקו את ארץ ישראל לשלושה אזורים: אזור שבו העברת הקרקעות לידי יהודים היא חופשית (בשרון ובחלק משפלת החוף) - 5%, אזור שבו העברת הקרקעות לידי יהודים אסורה (בגליל, בשומרון, ביהודה, בעזה ובצפון הנגב) – 65% ואזור שבו נאסרה לחלוטין מכירת קרקעות ליהודים- 30%.
היישוב התנגד לגזירה זו בכל תוקף, וכניסת התקנות לתוקף לוותה במחאות, בהפגנות ובשביתה כללית. חוק הקרקעות נותר בתוקפו למשך שארית ימי המנדט, אך היישוב עשה כל שביכולתו על מנת להתנגד לו, והמשיך ברכישת קרקעות, רובן באזורים שנאסרו להעברה ליהודים.
 עם קום מדינת ישראל נחקקה פקודת סדרי השלטון והמשפט, שהסדירה את המעבר מן המנדט הבריטי למדינה עצמאית ולה חוקים משלה. אחד הסעיפים החשובים בפקודה היו ביטול גזרות הספר הלבן (סעיף 13 לפקודה) ובמסגרת סעיף זה בוטלו אף תקנות העברת הקרקעות, וזאת למפרע, מיום 18 במאי 1939.

על תולדות מיפוי המקרקעין (מרתק) ניתן לקרוא עוד ב-http://www.gis.mapi.gov.il/mapi/gis/moreset_1_new/moreset_1_new/ofer/mis_moreset/m

/makor_mis/cadaster_b.htm

איור - "מקור ראשון"

האבסורד הישראלי

למרות הוראה זו מדינת ישראל מיישמת כיום בפועל חוקים האוסרים רכישת קרקעות ע"י יהודים ביהודה ושומרון. מלחמת השחרור הסתיימה בתפיסתם הלא חוקית מבחינת המשפט הבינלאומי, של רצועת עזה על ידי מצרים, ושל יהודה ושומרון ומזרח ירושלים על ידי ירדן. שטחים אלה משפטית לא היו שייכים לאף מדינה. החוק הבינלאומי קובע כי שטחים שכבשה מדינה במלחמת הגנה – היא רשאית להחזיק בהם עד להסכם שלום שיכריע בדבר גורלם. כבוש יהודה ושומרון ע"י הירדנים (וחבל עזה ע"י המצרים) אינם מקנים לכובש זכויות אלה.  בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו ב- 1949 בין ישראל לשכנותיה, נאמר מפורשות כי "אין לפרש משום בחינה את קו שביתת הנשק כגבול מדיני או טריטוריאלי", מעמדה של ישראל בשטחים אלה אינו של כובש מאחר שמדובר בשטחי המנדט הבריטי עליהם קמה היא עצמה. למרות זאת מסבות שלא ניתן לראותן אלטא כפוליטיות מתנהלת בפועל מדינת ישראל ככובש זר ומאמצת את האיסורים על מכירת מקרקעין ליהודים. (שענשם אגב, מוות. הרשות הפלסתינית מיישמת בפועל את ענש המוות על מכירת קרקעות ליהודים הגם שתקופת הביניים של 5 שנים בהן היו לה סמכויות משפטיות, ע"פ הסכמי אוסלו,  הסתיימו לפני למעלה מעשור). לפיכך הדין הנוהג בשטחי יו"ש הוא הדין הירדני שחל באזור ערב מלחמת ששת הימים (7 ביוני 1967), בצירוף תחיקת הביטחון של צה"ל מאז ועד עתה.  הדבר יוצר פרדוכסים רבים, כגון שהאפוטרופוס הירדני על נכסי האויב, הלא הם היהודים, "מופעל על ידי ישראל. לכן נכסי, למשל,  היהודים שנרצחו וגורשו מחברון במאורעות תרפ"ט, מוגדרים ומנוהלים על ידי ישראל כנכסי אויב (!) ובאופן זה נמנעת מהיהודים הזכות לחזור לנכסיהם, כי הם אויב...

מבחינה משפטית, הגדירה מערכת המשפט בישראל את שטחי יו"ש לאחר מלחמת ששת הימים כ"שטחים בתפישה לוחמתית", ובהתאם לכך היא מחילה על האזור את עקרונות המשפט הבין-לאומי הפומבי, הקובעות בין השאר כי הריבון בשטח הוא המפקד הצבאי, ומשום כך שינויים בחקיקה אינם נעשים בכנסת אלא על ידי הצבא. במצב זה נוצרו כמה מצבים משפטיים אבסורדיים: עסקת מקרקעין ביהודה ושומרון ורישומה דורשת קבלת היתר עיסקה מהמנה"ז. כיום המנה"ז האזרחי אינו נדרש לתת את החלטתו בזמן קצוב וכתוצאה מכך ההליך נמשך חודשים ואף שנים. יש לחייב מתן תשובה תוך זמן קצוב מהגשת הבקשה, וכמו"כ לתת אפשרות ערעור מסודרת תוך זמן סביר (כיום על סירוב של סמי גבאי ניתן לערער לועדת ערער, אולם מול סירוב רמ"א לא ניתן לערער אלא רק בבג"ץ, כתוצאה מכך מחתימים את רמ"א על הסירוב ומדלגים בכך על וועדת הערר(. כך למשל,בראשית שנת 2007 נכנסו לתקפם ארבעה צווי אלוף חדשים שתכליתם היא להצר את צעדיה של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. צווים אלו מגבילים עד מאוד את האוכלוסייה היהודית ומפלים באופן בולט את המגזר היהודי על פני המגזר הפלסטינאי:

1. צו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים)

(יהודה ושומרון)(מס' 1586) התשס"ז-2007: צו מפלה המעניק עדיפות אוטומאטית לערבי הטוען לזכות בקרקע על פני יהודי הטוען לכך ומעניק סמכויות נרחבות לרמ"א להורות על סילוק מנהלי של היהודי.

2. צו בדבר תכנו ערים כפרים ובניינים (תיקון מספר 18) (יהודה ושומרון) (מס' 1584) התשס"ז-2007, והתקנות שהותקנו על פיו: צו ותקנות שתכליתם הגבלת יכולת הבניה הישראלית באזור. הצו והתקנות קובעים סטנדרטים מחמירים מאלו הנוהגים ב'ישראל הקטנה' ומפלים בכך את ההתיישבות על פני שאר אזרחי ישראל.

3. צו בדבר תכנון ערים כפרים ובניינים (תיקון מספר 19)(יהודה ושומרון)(מס' 1585) התשס"ז-2007: צו הקובע הוראות פליליות ועונשיות חמורות על הפרת דיני התכנון והבניה – הוראות אלו חורגות באופן קיצוני ממתחם הסבירות, הן אינן מידתיות ואינן עולות בקנה אחד עם הנורמות המקובלות במשפט הישראלי.

4. צו בדבר העברת טובין (תיקון מס' 3)(יהודה ושומרון) (מס' 1583) התשס"ז-2007, והתקנות שהותקנו על פיו: צו ותקנות הקובעים סנקציות פליליות ועונשיות חריפות על שינוע יבילים (קרוונים).באופן אבסורדי כשמדינת ישראל רצתה לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון היה עליה להשתמש בפרצות בחוק הירדני, כגון שמוש בתאגידים שהם חברות בת של חברות ירדניות וכו'. מספר על כך יעקב חרותי (יליד 1927 בנו של מרדכי ולקר, ממייסדי תנועת "השומר הצעיר" בפולין, לוחם לח"י, עורך דין, סגן נשיא בית הדין הצבאי לערעורים של צה"ל): " החוק הירדני אסר מכירת קרקעות לזרים אך התיר לארגונים ולחברות זרות, וגם לחברות שנרשמו בירדן, לרכוש קרקע לצרכי בתי חולים, מנזרים, כנסיות וכדומה. אבל לא לצרכי מסחר. באותה תקופה היה אורי בראון עוזר שר הבטחון של אריאל שרון. הצעתי לבראון לנצל את הפירצה בחוק הירדני. לרשום חברה שבעליה יהודים שתהיה חברת בת של חברה ירדנית, שיש לה אפשרות לרכוש אדמות בלי איום בפסק דין מוות. לאחר הרכישה היה ראש המינהל האזרחי יכול להתיר שימוש בקרקעות הנרכשות למטרות מסחריות. בעקבות הפירצה הזו צצו חברות כפיטריות וערבים עמדו בתור כדי למכור אדמות. עד שבאה פליאה אלבק מהפרקליטות ועצרה את זה. אלבק היתה המהדורה הקודמת של טליה חסון. פליאה אלבק הומלצה על ידי אהרון ברק, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה. בגין נישק את ידה וקיבל את הדין שחרצה" http://www.zeevgalili.com/2005/03/270 יוצא שעד היום עסקאות מקרקעין בהם הקונים הם יהודים טעונות אישור מיוחד , ממש כמו אותם 65% קרקעות שבתקנות העברת קרקעות 1940 (!)

הקישור:

"כל המוכר קרקעות ליהודים - דינו מוות"

פורסם בתאריך 20 בספטמבר, 2010 על ידי  admin

בית המשפט הפלסטיני קיבל עתירה של התובע הציבורי וקבע כי אין מקום לתמרון וכי העונש על מכירת קרקעות ליהודי יהיה הוצאה להורג
נכתב על ידי: סוכנויות הידיעות
http://001.mn/islam/?p=961

צילום מויקיפדיה

אהוביה טבנקין ז"ל

בערב יום א, יד בסיוון (03.06.12) התקיים בקדומים ערב לזכרו של אהוביה טבנקין ז"ל (במלאת שנה לפטירתו), בנו של מנהיג אחדות העבודה יצחק טבנקין, איש שבחייו ובמעשיו חיבר והגשים עקרונות תנועת העבודה, אהבת המולדת, גאולת הארץ והתיישבות בה. מוסכניק בקיבוץ, איש מודיעין בצה"ל, שותף נלהב במאבק להתיישבות יהודית בשומרון וגם בן גאה של שבט טבנקין שהשאיר את חותמו בכל התחומים של הקמת הבית השלישי.

כאן תוכלו למצוא מודעה על ערב לזכרו של אהוביה ז"ל ומספר קטעים מהספר עליו שהוציא קיבוץ "עין-חרוד מאוחד". מקווה במשך הזמן להוסיף עוד חומר עליו.

יהיה זכרו ברוך!