לא מזמן חגגנו
את יום העצמאות ה-65 למדינתנו. אבל אסור לנו לשכוח שעצמאותנו התחילה לא אתמול-שלשום
אלא ביציאת
מצרים מעבדות לחרות בהנהגת משה – שליחו הישיר של בורא העולם. אסור לנו גם
לשכוח שהיום אנו העם העתיק בתבל. עברנו זמנים טובים וגם זמנים קשים – ובעצם כל
ההיסטוריה של העולם התרבותי הייתה קשורה בצורה זו או אחרת בהיסטוריית עם ישראל. יותר
מאלף שנים המדינה (או מדינות) של עם ישראל הייתה מרכזו של העולם העתיק, אסונות
שהתרחשו בגלל עוונותינו וגלות בת אלפיים שנה הם גם חלק לא קטן בהיסטוריה שלנו - אבל
ארץ ישראל תמיד הייתה גם בעיני עם ישראל וגם בעיני עמי העולם – המולדת הנצחית שלו
ועכשיו, בסיומה של תקופת הגרוש והגלות, עם ישראל התחיל לחזור לארצו מכל קצוות תבל.
כל התהליך הזה מלווה בשרשרת ניסים גלויים ונסתרים. עשרות אלפי גיבורים בגלות
וכאן בארץ מסרו את נפשם על הקמה המחודשת של המדינה שקמה בדם ובאש. מוקדם לעסוק
בסיכומים – אנו רק בשלב ההתחלתי של הגאולה, רוב רובו של עם ישראל עוד לא נמצא עמנו
– ועבדכם הנאמן רק מנסה בתמונות (בקיצור נמרץ) להראות את ציוני הדרך בה עברנו מהתחלת
עצמאותנו עד עכשיו.
מיומנו של זקן השבט (2) ראינו זמנים טובים וגם קשים, וברוך השם, החזקנו מעמד. כמו שקהלת אמר: "מה-שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת השמש." אבל בכל זאת – העולם משתנה, ובתקופה אחרונה משתנה מהר מאוד. יש לי בלוג נוסף: מיומנו של זקן השבט - http://zfonim.wordpress.com/ - באותו שם - ונשאלת השאלה למה עוד אחד? התשובה היא פשוטה - הבלוג הראשון מיועד לעניינים אקטואליים וכאן כוונתי ליחס אותו לעניינים רציניים יותר בעיקר מסמכים היסטוריים ולחומר אחר שלא נמצא בהישג יד.
יום ראשון, 19 במאי 2013
מדינה בת 3500 ועוד 65 שנה!
יום שישי, 3 במאי 2013
על חג השבועות לפי ספר היובלים
חג השבועות הוא חג אחד קדומים בעם
ישראל ובעל משמעויות רבות – עובדה ידועה לכולם. אנו קוראים לחג הזה "חג
מתן תורה", "חג הביכורים",
"חג הקציר", "חג העֲצֶרֶת" ואחרים.
משמעות העיקרית
שלו שהוא מסמל ברית בין בורא העולם לעם ישראל.
עובדה ידועה פחות היא שחג השבועות לפי ספר היובלים (לפי חוקרים הוא במקורו כוהני, ושייך לספריה של הכוהנים
בני צדוק - מוויקיפדיה), הוא חג קדום בעל משמעות דומה.
- בספר מתוארת יציאת נוח
מהתבה באחד לחודש השלישי (ספר היובלים ו): [א] "ויבן מזבח על ההר ההוא: [ב] וירא
על-הארץ ויקח גדי-עזים ויכפר בדמו על-כל-חטאת הארץ כי נמחה כל-אשר בה לבד
מאשר היו עם-נח בתבה..." שם בורא העולם
כרת ברית עם נח ובניו, נתן להם הכל לאכילה ורק דרש מהם לא לאכול
את הבשר בנפשו – [ז] "בדמו לא תאכלו כי הדם הוא נפש כל
הבשר...". נוח ובניו נשבעו לעשות את זה. לאות הברית נתן את קשתו
בענן. [יז] "על-כן הוקם
ויכתב בלחות השמים כי-יעשו את חג-השבועות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את-הברית
בכל-שנה ושנה...".
ההבטחה נשמרה עד
למותו של נוח ואחרי מותו בניו התחילו לאכול בשר בדמו וזנחו גם את החג.
רק אברהם חידש
את מסורת החג וגם שמר על איסור אכילת בשר בדמו (גם יצחק ויעקב).
- (ספר היובלים כב): [א]. "ויהי בשבוע הראשון ביובל הארבעים וארבעה בשנת שתים היא השנה אשר-בה מת אברהם ויבואו יצחק וישמעאל מבאר שבע לחוג את-חג השבועות והוא חג הביכורים אל-אברהם אביהם וישמח אברהם כי באו שני בניו: [ב]. כי מקנה רב ליצחק בבאר שבע והלך יצחק לראות את מקנהו ושב אל-אביו: [ג] ובימים ההם בא ישמעאל לראות את אביו ויבאו שניהם יחדיו ויזבח יצחק זבח לעולה ויעל על-מזבח-אביו אשר עשה בחברון:......"
סרקתי את העמודים הרלוונטיים של הספר. אפשר למצוא אותם מטה. בעזרת השם, אם
יהיה לי זמן, אשתדל גם להדפיס אותם (בלי נדר).
ביציאת מצרים
במעמד הר סיני חודשה הברית, אבל הפעם רק בין בורא העולם ועם ישראל. כל היתר –
ידוע.
חג שמח לכל עם
ישראל!
תמונות - חג השבועות:
נח - cafe.themarker.com
ספר היצירה – ספר קבלה הראשון שהיא תורת הסוד -
דפים סרוקים מספר היובלים
הירשם ל-
רשומות (Atom)