בחירות 26 :חבורת השינוי

 Election 26: The Change Group

 

זה כבר היה, לפני ארבע שנים, אותה החבורה (עם שינויים קלים), אך הם היו "הממשלה", שמשלה כשנה וחצי והספיקה להרוס כמעט הכל ברוב התחומים: ביטחון (אף אחד במזרח התיכון לא התחשב בה), גבולות (הסכם המביש של גבול הימי עם לבנון גרם לנסראללה לחגוג חודשים ולהכריז שממשלה מטומטמת כזו עוד לא הייתה בישראל), כלכלה: הם ריקנו את קופת המדינה, בעיקר בהעברות מיליארדי שקלים למגזר הערבי, שמנהיגיו קיבלו תיאבון בריא ודרשו עוד ועוד.

מי היה השליט העליון במדינה בתקופת שלטונה של ממשלות בנט-לפיד?

 

אני מקווה שהעיקרון מובן, אך לאלה, המחפשים עוד פרטים על התקופה ההיא: בסוף שלטונה של ממשלת לפיד-בנט חקרתי את הישגיה של הממשלה ההיא והתוצר – כתבה:

ממשלות לפיד: מצעד האיוולת

פורסם בתאריך 20 ביולי 2022

פתיח הכתבה יכול להיות סיכום הקטע, שכרגע סיימנו:

"... החטא הגדול של ממשלה הזו היה במכירת המדינה צעד אחר צעד לארגונים נאציים ערביים רק כדי לשרוד בשלטון, שמשתתפיה כולם חבורה אחת, משרתי אותה האליטה התל אביבית שדרדרה את מדינת היהודים במשך עשרות שנים והפכה אותה לגטו נרדף, הם גם משרתי החבורה שקבלה שם עממי: חבורת שלטון החוק של אהרן ברק השולטת במדינה כבר יותר משלושים שנה. כולם שחקנים משומשים עם ריח עובש חזק הנודף מהם, אך בבחירות הם מנסים למכור את עצמם בתור סחורה סוג א"

https://zfonim.wordpress.com/2022/07/20/lapid-governments-the-parade-of-folly/    

נכון שהתמונה יפה? כנראה תוצרת AI, אך למעשה כאן אנו רואים חבורת עסקנים כושלים, המככבים כבר עשרות השנים בביצת הפוליטיקה הישראלית, חוץ משני הגנרלים בדימוס, יוצאי אותו המטכ"ל – מטכ"ל אייזנקוט, שנכנס כבר להיסטוריה כהמטכ"ל הכושל ביותר בצה"ל, שבשלושים השנים האחרונות הלך ונהרס ע"י "הפיקוד העליון" שלו, שנבנה ע"י "המפקד" אהוד ברק שגם כשל בגדול בכל התפקידים הציבוריים שלו, ובסוף אחרי הליכתו השאיר שוקת שבורה, שעוד לא תוקנה במלואה עד היום, אף שבשנות המלחמה הזו, הנמשכת גם היום, צה"ל תיקן פגמים רבים, בזכות הפיקוד הלוחם, דור חדש, דור הניצחון שהחליף את דור אוסלו, דור המדבר של עם ישראל, שכמעט הביא את עצמו ואת המדינה לאבדון.

אך בנוסף לכך, החבורה הזו היא תעודת השפל, בו נמצא השמאל הישראלי, כי הם אמורים להיות מנהיגים, מובילי הגייסות, אלפים, להצלחה בכל מעשה. אך הם יכולים להביא רק לכישלון בכל תחום שיעסקו בו – הוכח בממשלה שהם תיפקדו בה כשנה וחצי. 

יאיר לפיד בשיא פעילותו הציבורית

כאן באתר, שקיים כבר כמעט עשרים שנה, עסקנו במשך שנים בכולם. יש לכם שמות ה"גיבורים", תכנסו לרשימת תגיות בעמודה השמאלית, תתקתקו שם של האיש, שאותו אתם רוצים להכיר יותר – ותקבלו רשימת כתבות עליו.

את התאור אני מתכוון להתחיל מהאיש, שכתבתי עליו רבות, כאשר הוא היה במדים, בתפקיד הרמטכ"ל – גדי אייזנקוט. כאן בכתבה, רק להכרה, אתן  כמה קטעים של כתבת תחקיר עליו,שפרסמתי לפני כתשע שנים. בכתבה "כה אמר הגנרל" סיפרתי על דרכו הצבאית של אלופינו היקר. מציג בצילום המסך את הקטעים החשובים

כה אמר הגנרל

פורסם ב- 29 בנובמבר 2017 

מסיפורי ארץ החלמאים

https://zfonim.wordpress.com/2017/11/29/%D7%9B%D7%94-%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%A8%D7%9C/

לא עברה חצי שנה מכניסת אייזנקוט לתפקיד ו"הרשות הפלסטינית" פתחה במלחמת סכינאים נגד האכלוסיה האזרחית היהודית – הפתעה מוחלטת לאדון רמטכ"ל וחבר השותפים שלו. לאחר כמה חודשים של מלחמה הוא וחבריו במטכ"ל התחילו בזמירות תבוסתניות שמטרתם הייתה להכריח ממשלת ישראל להיכנע לדרישות הערבים. מאמרו של יוסי בלום הלוי שפורסם בתחילת 2016 באתר NEWS 1 מנתח בצורה יפה את המהלכים של "אלופנו" (מגיש צילומי מסך של שני קטעי המאמר המעניין והקישור):

הפיקוד החדש של צה"ל: זמירות תבוסתניות  ( 23/02/2016)

 

ועוד קטע של אותו המאמר:

קישור למאמר:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-109826-00.html

ולסיום: תמונת השוואה

מצאת טעות? כתוב, בבקשה, בתגובה – הכל יפורסם ויתוקן

אירועי י"ט באלול (1.9.26)

 

Events 1.9.26

פיקוד מרכז של ארה"ב:

אירועים בשטח

אחרי הסיום אירועי הערב והלילה, הקשורים לאיראן

אירוע ביטחוני חשוב בחזית עזה> ציוץ ברשת X:

הציור (צילום) כנראה "תוצרת" AI

קשה לתאר אפילו את חשיבותה של הפעולה הזו מכל הבחינות: מבצעית, מודיעינית, ופסיכולוגית. בהצלחה!

מצאת טעות? כתוב, בבקשה, בתגובה – הכל יפורסם ויתוקן

כך שברו האמריקנים את הסגר הימי של איראן על הורמוז

 Americans broke Iran's naval blockade of Hormuz

סיפור מעניין, שחלק לא קטן מ"אמצעי התקשורת" משתיקים, כי הוא לא מתחבר עם השחרת המציאות שהם מובילים. המחבר הוא עיתונאי תמיר מורג, הכתב המדיני של ערוץ 14 ופורסם בערוצו בטלגרם. מגיש את הקטע הפתיחה בצילום המסך, וכל יתר הסיפור בטקסט, כדי להקל על התרגום. קריאה נעימה  

ברמה האסטרטגית, הסגר האיראני התבסס על ההבנה שאין צורך לפגוע בכל כלי שיט שמנסה לעבור במיצר הורמוז - מספיק לפגוע באחוז קטן כדי להרתיע את חברות הספנות, צוותי האוניות וחברות הביטוח מלעבור בנתיב מסוכן. במילים אחרות - כדי לסגור את הורמוז בפועל אין צורך לשלוט בנתיבי השיט במיצר, מספיק לשבש אותם.

האיראנים עשו זאת באמצעות חמישה כלים עיקריים: מכ"מים (בדגש על מכ"מים ניידים), כטב"מים, טילי שיוט, סירות מהירות ומוקשים ימיים.

כדי לפגוע בספינה, שהיא מטרה נעה, חייבים קודם כל לאתר אותה בזמן אמת. בים הפתוח זו משימה קשה מאוד, אך במיצר כמו הורמוז הספינות נדחקות בלית ברירה לנתיבים צרים יחסית וידועים מראש.

הבעיה של האיראנים הייתה שארה"ב הכירה את מיקומיהן של תחנות המכ"ם הגדולות ותקפה אותן בקלות יחסית. על כך, התגברו האיראנים זמנית בטקטיקה מתוחכמת של שימוש במספר גדול של מכ"מים זולים יחסית וניידים, שהותקנו על משאיות.

המשאית הייתה יוצאת לשטח לזמן קצר בלבד, סורקת בעזרת המכ"ם את הים בהורמוז ומאתרת ספינות, בדגש על מכליות נפט. כשהמכ"ם פתוח הוא משדר גלי רדיו שהאויב (האמריקנים) יכול לקלוט ולתקוף באמצעות טילי ARM (ראשי תיבות של Anti Radiation Missiles), שמתבייתים על גלי המכ"ם ו"רוכבים" עליהם למטרה.

לכן, לאחר סריקה ראשונית משאית המכ"ם הייתה מתקפלת במהירות חזרה למסתור, אך בשלב הזה כבר הייתה לאיראנים תמונה טובה של מיקום כלי השיט. גם אם מכלית הנפט הספיקה להתרחק כמה קילומטרים לפני שטיל השיוט או הכטב"מ הגיע לאזור שלה, הוא יכל לאתר אותה באמצעות שיטוט קצר באזור שבו היא "נתפסה" על ידי המכ"ם היבשתי.

לשכבת הגילוי הזו הוסיפו האיראנים תצפיות, מערכות גילוי אלקטרו-אופטיות (מצלמות משוכללות עם זום חזק מאוד שאינן פולטות גלי רדיו, ולכן קשות יותר לאיתור) ומצלמות אינפרה-אדום שמאתרות ספינות על פי החום שהן פולטות. הטופוגרפיה ההררית של מחוז הורמוזגאן ושל האיים במיצר עצמו - כגון קשם, לאראק, אבו מוסא ועוד - אפשרה להציב את המצלמות והחיישנים הללו בגובה רב יחסית, וכך להתגבר על עקמומיות כדור הארץ (במילים פשוטות: לראות רחוק יותר).

בנוסף, אף על פי שהצי הימי של צבא איראן, שהתבסס על ספינות גדולות, הושמד במהלך המלחמה, לאיראנים היה צי נוסף של משמרות המהפכה, שהתבסס על סירות קטנות ומהירות שקשה לאתר. באמצעות הסירות הללו הטרידו האיראנים את כלי השיט בהורמוז וזרעו מוקשים ימיים - בהפשטה, כדורי מתכת גדולים ומלאים בחומר נפץ, שכל שנדרש הוא לגלגל אותם למים מסירה, ולאחר מכן קשה מאוד לאתר אותם.

אל מול הטקטיקות האלה, סנטקום נקט באסטרטגיה של "ייבוש הביצה". הנחת העבודה הייתה שלאיראנים יש אמנם יתירות מרשימה במערכות מכ"ם וחיישנים משלימים, אך בסופו של דבר יש מהם מספר מוגבל. לכן, ארה"ב הוציאה לפועל, באופן שיטתי וסיזיפי, מאות תקיפות מדויקות בדיוק על המטרות האלה.

כשנראה היה שהאמריקנים "תוקפים דיונות" או מטרות משניות באזור הורמוז כדי להימנע מהסלמה באמצעות תקיפות של מטרות איכות בעומק איראן, למעשה התנהל מאמץ אסטרטגי של הצי החמישי ושל חיל האוויר התשיעי (כוחות הים והאוויר של סנטקום) "לעוור" את האיראנים בהורמוז.

בכל פעם שמכ"ם נייד נדלק, אפילו לזמן קצר, והקרינה שהוא פולט נקלטה במערכות של סנטקום - הסתערו עליו מטוסי קרב עם טילי ARM. במקביל, התבצעה סריקה ויזואלית ומודיעינית יסודית של פני השטח, לאיתור מצלמות וחיישנים פסיביים שאינם פולטים קרינה. אט אט, במאמץ סיזיפי שכלל כאמור מאות תקיפות "קטנות", ארסנל אמצעי החישה של איראן באזור הורמוז החל להתדלדל, עד שירד מתחת לסף הקריטי, והאיראנים איבדו במידה רבה את היכולת לאתר ספינות במיצר ולפגוע בהן.

[23/08/2026 03:27] מיומנו של זקן השבט: כך שברו האמריקנים את הסגר הימי של איראן על הורמוז:

המידע שיובא כאן מבוסס על מקורות גלויים ועל שיחות עם גורמים שמכירים מקרוב את התוכנית של סנטקום ושל אדמירל בראד קופר לשבירת המצור; הוא אינו שלם, כי לא הכל ידוע לנו (וטוב שכך), ויש להתייחס אליו בזהירות הראויה.

במשך תקופה ממושכת בנתה איראן מיתוס סביב שליטתה בהורמוז וחוסר היכולת להביס את האסטרטגיה הזו. האמריקנים אכן נתפסו לא מוכנים לסגר הימי, אך להנחה שלא יוכלו להתגבר עליו לא היה בסיס במציאות. היא פומפמה באגרסיביות על ידי המשטר האיראני (שראשיו גם האמינו בה, או רצו להאמין בה) עם דחיפה חזקה של כלי תקשורת במערב בעלי אג'נדה שדחפה לסיום המלחמה, בעיקר מתוך רצון לראות את הנשיא טראמפ נכשל, ופרשנים עצמאיים שהתאהבו בקונספציה של עצמם, והתבססו על מקורות מידע גלויים אך חלקיים - כל זאת בזמן שבסנטקום עבדו מתחת לרדאר (תרתי משמע) בשיטתיות סיזיפית, ושברו בהדרגה ובעקביות את הסגר הימי.

ברמה האסטרטגית, הסגר האיראני התבסס על ההבנה שאין צורך לפגוע בכל כלי שיט שמנסה לעבור במיצר הורמוז - מספיק לפגוע באחוז קטן כדי להרתיע את חברות הספנות, צוותי האוניות וחברות הביטוח מלעבור בנתיב מסוכן. במילים אחרות - כדי לסגור את הורמוז בפועל אין צורך לשלוט בנתיבי השיט במיצר, מספיק לשבש אותם.

האיראנים עשו זאת באמצעות חמישה כלים עיקריים: מכ"מים (בדגש על מכ"מים ניידים), כטב"מים, טילי שיוט, סירות מהירות ומוקשים ימיים.

כדי לפגוע בספינה, שהיא מטרה נעה, חייבים קודם כל לאתר אותה בזמן אמת. בים הפתוח זו משימה קשה מאוד, אך במיצר כמו הורמוז הספינות נדחקות בלית ברירה לנתיבים צרים יחסית וידועים מראש.

הבעיה של האיראנים הייתה שארה"ב הכירה את מיקומיהן של תחנות המכ"ם הגדולות ותקפה אותן בקלות יחסית. על כך, התגברו האיראנים זמנית בטקטיקה מתוחכמת של שימוש במספר גדול של מכ"מים זולים יחסית וניידים, שהותקנו על משאיות.

המשאית הייתה יוצאת לשטח לזמן קצר בלבד, סורקת בעזרת המכ"ם את הים בהורמוז ומאתרת ספינות, בדגש על מכליות נפט. כשהמכ"ם פתוח הוא משדר גלי רדיו שהאויב (האמריקנים) יכול לקלוט ולתקוף באמצעות טילי ARM (ראשי תיבות של Anti Radiation Missiles), שמתבייתים על גלי המכ"ם ו"רוכבים" עליהם למטרה.

לכן, לאחר סריקה ראשונית משאית המכ"ם הייתה מתקפלת במהירות חזרה למסתור, אך בשלב הזה כבר הייתה לאיראנים תמונה טובה של מיקום כלי השיט. גם אם מכלית הנפט הספיקה להתרחק כמה קילומטרים לפני שטיל השיוט או הכטב"מ הגיע לאזור שלה, הוא יכל לאתר אותה באמצעות שיטוט קצר באזור שבו היא "נתפסה" על ידי המכ"ם היבשתי.

לשכבת הגילוי הזו הוסיפו האיראנים תצפיות, מערכות גילוי אלקטרו-אופטיות (מצלמות משוכללות עם זום חזק מאוד שאינן פולטות גלי רדיו, ולכן קשות יותר לאיתור) ומצלמות אינפרה-אדום שמאתרות ספינות על פי החום שהן פולטות. הטופוגרפיה ההררית של מחוז הורמוזגאן ושל האיים במיצר עצמו - כגון קשם, לאראק, אבו מוסא ועוד - אפשרה להציב את המצלמות והחיישנים הללו בגובה רב יחסית, וכך להתגבר על עקמומיות כדור הארץ (במילים פשוטות: לראות רחוק יותר).

בנוסף, אף על פי שהצי הימי של צבא איראן, שהתבסס על ספינות גדולות, הושמד במהלך המלחמה, לאיראנים היה צי נוסף של משמרות המהפכה, שהתבסס על סירות קטנות ומהירות שקשה לאתר. באמצעות הסירות הללו הטרידו האיראנים את כלי השיט בהורמוז וזרעו מוקשים ימיים - בהפשטה, כדורי מתכת גדולים ומלאים בחומר נפץ, שכל שנדרש הוא לגלגל אותם למים מסירה, ולאחר מכן קשה מאוד לאתר אותם.

אל מול הטקטיקות האלה, סנטקום נקט באסטרטגיה של "ייבוש הביצה". הנחת העבודה הייתה שלאיראנים יש אמנם יתירות מרשימה במערכות מכ"ם וחיישנים משלימים, אך בסופו של דבר יש מהם מספר מוגבל. לכן, ארה"ב הוציאה לפועל, באופן שיטתי וסיזיפי, מאות תקיפות מדויקות בדיוק על המטרות האלה.

כשנראה היה שהאמריקנים "תוקפים דיונות" או מטרות משניות באזור הורמוז כדי להימנע מהסלמה באמצעות תקיפות של מטרות איכות בעומק איראן, למעשה התנהל מאמץ אסטרטגי של הצי החמישי ושל חיל האוויר התשיעי (כוחות הים והאוויר של סנטקום) "לעוור" את האיראנים בהורמוז.

בכל פעם שמכ"ם נייד נדלק, אפילו לזמן קצר, והקרינה שהוא פולט נקלטה במערכות של סנטקום - הסתערו עליו מטוסי קרב עם טילי ARM. במקביל, התבצעה סריקה ויזואלית ומודיעינית יסודית של פני השטח, לאיתור מצלמות וחיישנים פסיביים שאינם פולטים קרינה. אט אט, במאמץ סיזיפי שכלל כאמור מאות תקיפות "קטנות", ארסנל אמצעי החישה של איראן באזור הורמוז החל להתדלדל, עד שירד מתחת לסף הקריטי, והאיראנים איבדו במידה רבה את היכולת לאתר ספינות במיצר ולפגוע בהן.

[23/08/2026 03:28] מיומנו של זקן השבט: במקביל, כלי שיט לא מאוישים סרקו את נתיבי השיט בהורמוז בחיפוש אחר מוקשים ימיים ונטרלו אותם. זה לקח זמן רב - בין היתר, כי היה צורך לשלול איומים שהשמיעה איראן בדבר מיקוש אזורים מסוימים, גם אם לא היה ידוע בוודאות שהם אכן מוקשו - אך בסופו של דבר גם הביצה הזו יובשה במאמץ סיזיפי, והצי החמישי הכריז על הנתיב הדרומי בהורמוז כשטח נקי ממוקשים.

בו בזמן, החלו להתארגן שיירות של מכליות נפט וספינות סוחר שלוו על ידי הצי החמישי בנתיב הדרומי, שקרוב לחוף העומאני. עמוד השדרה של מערך הליווי האמריקני הוא המשחתות מסדרת ארלי-ברק, שמצויידות במערכת המכ"ם וההנחיה המתקדמת Aegis, במגוון טילי יירוט ממשפחת SM שיודעים להתמודד באחוזי הצלחה גבוהים עם כל סוגי האיומים (כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים). בכמה מקרים, ככל הנראה, המשחתות האמריקניות גם השמידו כלי שיט מהירים של משמרות המהפכה שניסו לתקוף את ספינות הסוחר.

השיירות האמריקניות מפליגות בלילה, עם משדרי AIS כבויים, מה שלא רק מקשה מאוד על האיראנים לאתר אותן, אלא גם גרם לכך שגופי המעקב האזרחיים "פספסו" את התנועה הזו, והמשיכו להזין במידע חסר ושגוי פרשנים וכלי תקשורת שפמפמו את הנרטיב של "איראן הבלתי מנוצחת" בהורמוז.

מלמעלה, מלוות השיירות בכטב"מים ובמסוקי אפאצ'י שמצוידים ברקטות הידרה 70 מ"מ שעליהן הותקנה מערכת ביות בלייזר מסוג APKWS, אשר הופכת את הרקטות "הטיפשות" לנשק מונחה זול ויעיל לציד כטב"מים.

במקביל, התנהל מאמץ דיפלומטי-מסחרי מול חברות הספנות. הממשל האמריקני העמיד ערבויות כספיות לספינות שהסכימו להצטרף לשיירות, וכיסה למעשה את מחירי הביטוח שהאמירו בעקבות התקיפות האיראניות. אינספור שיחות נערכו מאחורי הקלעים על מנהלי החברות ואף עם הקפטנים וצוותי האוניות. בתחילה ההיענות הייתה מוגבלת, אך ככל שההצלחה גברה וניכר שהאיראנים מתקשים יותר ויותר לפגוע בספינות - מספרן הלך וגדל.

נכון לעכשיו, האמריקנים מצליחים להעביר דרך הורמוז יותר משמונה מיליון חביות נפט ביום ממוצע. לכך יש להוסיף עוד כ-1.5 מיליון חביות שזורמות בצינור הנפט שמחבר בין אבו דאבי לפוג'יירה ועוקף את הורמוז; עוד כמות מסוימת של חביות שסעודיה מוציאה דרך הים האדום מנמל ינבוע, אף שכמות זו פחתה משמעותית משיא של כ-4.5 מיליון חביות ביום למספר לא ידוע, בעקבות חידוש התקיפות של החות'ים בבאב אל-מנדב; ועוד כמה מאות אלפי חביות ביום שיוצאות מאזור המפרץ במשאיות דלק.

בסה"כ, מדובר על פי ההערכות על בין 10 ל-13 מיליון חביות ביום ממוצע - עדיין פחות מכ-21 מיליון שעברו בהורמוז לפני המלחמה. אבל לכך יש להוסיף התפתחויות משמעותיות בשוק הנפט העולמי - בראש ובראשונה ירידה בצריכת הנפט של סין, שניצלה את המשבר כדי להאיץ את תהליך הגמילה שלה מנפט; עלייה איטית אך עקבית בתפוקת הנפט בוונצואלה ובארה"ב (מדובר בנפט מסוג שונה מזה שמופק במפרץ, אך הוא עדיין משפיע על השוק העולמי); וככל הנראה גם הלבנת נפט רוסי, למרות הסנקציות שהוטלו על רוסיה בעקבות המלחמה באוקראינה.

כל אלה ביחד מקזזים את רוב האפקט של הורמוז, ולכן, על אף שמחיר הנפט עלה, הוא נע כבר תקופה סביב 95-85 דולר לחבית - רחוק מאוד מההפחדות על 150 דולר וצפונה, ועל "משבר עולמי בקנה מידה של השפל הגדול".

בשורה התחתונה, מלכתחילה ההנחה שארה"ב לא תוכל להתגבר על הסגר הימי האיראני בהורמוז, וששוק האנרגיה העולמי, שידע שיבושים גדולים מזה בעבר והתגבר עליהם (כמו במשבר הנפט של שנות ה-70) לא יצליח להסתגל הפעם למצב החדש, לא הייתה מבוססת. היא התבססה על תעמולה איראנית שניסתה (והצליחה) ליצור מיתוס סביב הורמוז, על כלי תקשורת מערביים שקנו בשקיקה את האג'נדה הזו מאחר שהיא תאמה את האג'נדה שלהם, ועל פרשנים עצמאיים שהתבססו בביטחון מוחלט על מידע חסר ושגוי, ועם הזמן התאהבו בקונספציה של עצמם.

המלחמה נגד איראן טרם הוכרעה - זה יקרה רק כשמשטר האייתוללות ייפול; אבל הקרב על הורמוז, כך נראה, קרוב מתמיד להכרעה - וזוהי נקודת ציון חשובה ביותר בדרך לניצחון במערכה כולה.

 מצאת טעות? כתוב, בבקשה, בתגובה – הכל יפורסם ויתוקן

גשם של חודש אלול

 Rain in the month of Elul

מוצ"ש, כאילו רגיל אחרי יום שבת חם במיוחד, אחרי שעות השמש, שהתקצרו קצת, אך כנראה לא מספיק, וניסו לשרוף הכל שאפשר. כל זה ערב ב' באלול שהפך במהרה ל- ג'. אחרי שעה אחת בלילה הצלחתי להכנס לרשת במחשב, ופתאום אני ראה צילומים מאירוע לא יאומן – גשם בירושלים, המסמן את תחילת הסתו, הבא עלינו בברכה

מציג את הצילומים (וגם הסברים) מאתר ynet. עוד נתייחס אליהם, אך בינתיים הדיווח והצילומים

אזור שכונת תלפיות (צילום: אלכס קולומויסקי)

מאתר

נסלח לעורכי  ynet , הם חיים בארץ ישראל, אך חיים כמו תיירים מאירופה, והם לא יחידים . אחרת הם היו יודעים, ש ב' באלול, זה לא אמצע הקיץ. עוד שני צילומים 

סתם צילום יפה מאתר "ישראל היום"